משתקמים מספרים

נסו לתאר "חולת נקיון", עצמו עיניים וחשבו על התמודדות יומיומית... ובכל זאת לא תצליחו להבין את מה שעברתי. הייתי "מכורה" לנקיון, הסמרטוט ותכשירי הנקיון רדפו אותי גם בחלומות, התקציב החודשי של חומרי הנקיון שרכשתי עמד על מאות שקלים, שפכתי אקנומיקה כמים, כל הדחת כלים הייתה פרוייקט של שעה ויותר, לשטוף, לסבן ושוב לסבן ולשטוף ולשטוף ולשטוף... ולשטוף... כל חולצה עברה עשרות פעמים תחת המגהץ עד שהייתה ראויה להיקרא חולצה מגוהצת, ממרח על הלחם היה מחוץ לתחום ועל מספר שטיפות הידיים ביום כבר לא אכתוב. את כל מרצי הוני ואוני הקדשתי לנושא אחד: הנקיון! אבל נאבקתי לתפקד בחברה כרגיל למרות הכל.

בילדותי הייתי נערה מוכשרת, אהבתי לצייר כבר מגיל צעיר, כאילו נולדתי עם מכחול ביד, חוש האסתטיקה והנקיון פעל גם כאן, אך מרוב שנמשכתי לאמנות זו נסחפתי והתגברתי על עצמי, יצירותי התפרסמו כבר בגיל 15 ותערוכות יוקרתיות התפארו עם מיטב יצירותי, אך בגיל 20 סבלתי ממשבר פסיכוטי שגרם למחשבות אובדניות. אמנם הטיפול התרופתי עזר לי לחשוב בבהירות רבה יותר, נושא הנקיון רדף אותי קצת פחות, אבל הבנתי כי קריירת הציור שלי הסתיימה, לא היה לי את יישוב הדעת והנפש האמנית שלי נפגמה.

הרגשתי חסרת ערך ושקעתי בדיכאון.

במשך כמה שנים שכבתי במיטה רוב היום, בהיתי בלא לעשות כלום, בעצם אי אפשר לקרוא לזה כלום, למדתי להכיר כל נקודה בתקרה וכל חריץ בחלון שהיה בחדרי מעל למיטה.

הפסיכולוג שלי הציג אותי בפני לקוח נפלא שלו, איש חם. נישאתי ונולדה לנו ילדה, שנתיים וחצי אח"כ כבר הייתי אמא לשתי בנות מתוקות, אבל אני עדיין סבלתי מדיכאון. לעיתים בעלי תיפקד בבית כאבא וגם כאמא, כשהייתי משותקת ושקועה במחלתי.

צהר חיי

ואז - קרן אור חדרה לחיי: "בית חם!" שמואל מונק, מייסד "בית חם" זיהה את כשרונותי, החמימות והעידוד שהוא משדר מסוגל להמיס גם את הקרח הקפוא ביותר. הוא ביקש ממני שאסייע לו למצוא תעסוקה עבור לקוחות "בית חם". רציתי להצליח. רציתי להבריא. ואז התחלתי להקפיד על תרופות באופן סדיר.

השתניתי.

תמצית השינוי שלי החל ביום הראשון לעבודתי ב"בית חם". התלבשתי, התארגנתי וצעדתי למשרד. הכל חייך יחד איתי, המדרכות, השלטים, הציפורים מלמעלה ואפילו האוטובוס שחלף על פני והחליט, משום מה, לדלג על התחנה. כשעניתי לטלפון: "בית חם, מדברת אסנת" הרגשתי כמו זכיה של מליון דולר! התחלתי לעבוד עם כל כך הרבה כח רצון, עד כדי כך ש"בית חם" הציע לי תפקיד כמאמנת מקצועית תחת הנחייתו של הפסיכולוג שלי, הבנתי כל כך טוב את הלקוחות שלי, יכולתי והצלחתי לעזור להם, כי אני בעצמי הגעתי באותה הנקודה.

כעת בעלי קיבל במתנה את אשתו, לילדי יש אמא אמיתית, שדואגת לסנדוויץ ולפרי לארוחת עשר, מלטפת ומרגיעה ואפילו משכיבה לישון עם נשיקה של 'לילה טוב!'.

אני עדין צריכה להתמודד עם מצבי העדין, אבל החיוך של הילדים מזכיר לי שיש לי משפחה חמה ואוהבת, שיש לי עבודה שבה מעריכים אותי. "בית חם" נתן לי יותר ממה שיכולתי לקוות.